לקביעת תור: 
הסרומה הינה הצטברות נוזלים סטריליים באתר הניתוח, בו נוצר חלל פוטנציאלי (דוגמת מתיחת בטן – בין עור הבטן לשרירים, הגדלת שדיים – בין השד לשריר או בין השריר לבית החזה). היא יכולה להופיע לאחר ההחלמה הראשונית מהניתוח. שכיחותה הכללית היא בטווח 0.5% עד 1% מהמקרים. נפוצה במתיחות בטן אחר ירידה במשקל (עד 10% מהמקרים).
סימני היכר: נפיחות עולה באיטיות באתר הניתוח, עם תחושת נוזלים במקום.
טיפול: שאיבת הנוזלים שלא בניתוח, במרפאה, עם מחט דקה. ייתכן שיהיה צורך במספר שאיבות עד שהניקוז הטבעי של הגוף ישתלט על ההפרשה. במקרים נדירים יהיה צורך בהכנסת נקז לריקון המוקד. הנקז יישאר לפחות למספר ימים.
סרומה בשד
סרומה לאחר ניתוח שדיים מתבטאת בנפיחות משמעותית של שד אחד אל מול השני. בדרך כלל היא מלווה שטף דם מקומי גדול או פציעה אחרת של השד. היא מתחילה כשבוע לאחר הניתוח. הטיפול בה יהיה ניקוז מקומי וכיסוי אנטיביוטי. בדרך כלל הנוזל שיוצא הינו צהבהב וצלול. במידה והינו עכור קיים חשד לזיהום מקומי בשד.
סרומה חוזרת יכולה להעיד על זיהום מתמשך. יש לשקול טיפול אנטיביוטי ארוך טווח לאחר לקיחת תרביות מהנוזל.
סרומה מאוחרת בשד שעבר החדרת שתל סיליקון (חודשים ושנים) עלולה להחשיד לסרטן המעטפת סביב השתל (BIA-ALCL) ותחייב בירור בידי כירורג שד וכירורג פלסטי.
שאלות נפוצות על סרומה
נפיחות מקומית מתחת לתפרי ניתוח מצביעה על בצקת רקמה רכה והצטברות נוזלים במקום. לרוב אותה נפיחות חולפת מעצמה ומהווה חלק טבעי של החלמת הניתוח. לעתים, מדובר בתחילה בשטף דם, ובהמשך – סרומה. מצבים אלה ייתכן ויאלצו ניקוז מקומי.
סרומה קטנה יכולה להיספג מעצמה תוך כשבועיים. סרומות גדולות ייתכן ותחייבנה ניקוז מקומי. בדרך כלל המנתח עוקב אחר הסרומה אם אינה גדולה ומחליט בטווח שבוע-שבועיים אם לנקזה.
סרומה גדולה שלא תטופל עלולה להזדהם ו/או ליצור מעין מעטפת סביבה, אשר תמנע ממנה להיספג והיא תיוותר כי מלא נוזל כלוא בתוך הרקמה.
ראשית, טכניקת ניתוח מדוייקת מונעת שטפי דם. צריבה מדוייקת של רקמה מדממת מונעת עודף הרס לרקמה ופחות הצטברות נוזלים. שנית, נקזים ינקזו הפרשות העלולות להצטבר ברקמה וימנעו אותן. לבסוף – חבישה לוחצת (מחוך, חגורת בטן או חזיה) ילחצו על הרקמה שנותחה וימנעו הצטברות הפרשות.
